אני אמא

אני אמא

 

לא תמיד רציתי להיות אמא.
להפך – רוב חיי רציתי לא להיות אמא.

רציתי להיות חופשיה לעשות מה שאני רוצה, רציתי לכבוש את העולם, רציתי לטפס על הרים, רציתי לטייל ולהכיר מקומות חדשים.
רציתי לגור כל פעם במקום אחר, רציתי לשנות מקצוע כל פעם שמשעמם לי, רציתי ללמוד מלא דברים חדשים כל הזמן. רציתי להיות פיטר פן..

הסתכלתי על אמהות מסביבי והתכווצתי.. ראיתי נשים מקצועיות, מלאות תשוקת חיים ועשייה- הופכות להיות נשים עם תיקים וסלי בגדים שרצות אחרי ילדים ומקנחות להם את האף…
חיות חיים כבדים כאלו – שכל דבר חייב להיות מחושב ומתוכנן מראש והתבאסתי בשבילן..
הן נראו לי כאילו הן כבר עם רגל אחת בקבר… ויתרו על החלומות שלהן.. בעוד שהרגשתי שאני חיה את החלום – חופשיה ומשוחררת…

אמהות התקשרה לי עם התבגרות, כבדות, זקנה.. לא מתאימה לפרפר חופשי כמוני.
תמיד היה נראה לי שאמהות לא עושות דברים מגניבים.. הן עסוקות כל היום באמהות… ואני… אני רק רוצה לעשות דברים מגניבים..
והאמת, גם פחדתי.. פחדתי, כי אני מתייחסת ברצינות לגידול ילדים. אני מגיעה מתחום החינוך והטיפול ויודעת כמה פעמים הורים טועים, כמה פעמים ילדים נפגעים בגלל ההורים שלהם..
ולא רציתי לפגוע, לא רציתי לטעות.., פחדתי לא להיות אמא טובה מספיק. פחדתי מכך שהעולם שלנו הוא לא טוב לגדל בו ילדים.. פחדתי מהפחד עצמו. פחדתי מההיקשרות.
אנשים מסביב הופתעו, הרי אני מגיעה מהתחום החינוכי, עבדתי עם ילדים שנים. הרעפתי עליהם אהבה, חינכתי אותם, טיפחתי אותם, ליוויתי אותם אבל העדפתי שזה ישאר רחוק ממני.
שבסוף היום, אוכל להגיע הביתה – ולהיות חופשיה.

החיים התגלגלו והתפתלו ובוקר אחד, ברגע של שקט – שמעתי קול בלב שלי. קול אמיתי שאמר לי – הגיע הזמן.
ובאותו הרגע ידעתי – שהגיע הזמן.
אבל ידעתי ממש. ידעתי את זה בלב, בגוף, ובראש.
ידעתי את זה כל כך – שלא יכולתי לחכות לזה לקרות. ידעתי את זה כל כך שידעתי שכל מה שהיה פעם – כבר לא רלוונטי..
10 חודשים אח"כ הבן שלנו נולד.
וזה הדבר הכי מגניב שקרה לי בחיים.
באמת.

למרות כל ההתנגדויות שקדמו להחלטה להביא ילד לעולם – הייתי מוכנה ופתוחה לשינוי, ובן רגע הכל השתנה בלי מבט אחד אחורה..
אין אפילו טיפת געגוע למה שהיה ולמי שהייתי..
וברגע שהחזקתי את הילד שלי, ובכל רגע מאז אני יודעת שאמהות זה הדבר הכי מגניב שקיים.
אם חשבתי שאמהות  זה כבר רגל אחת בקבר, לא יכולתי לטעות יותר. כי אני מרגישה שרק אחרי שנולד לי הילד התחלתי לחיות באמת.
לגבי ויתור על חלומות? אני אפילו לא ידעתי כמה חלומות הגשימה לי האמהות ויותר מזה, כמה חלומות נוצרים עם האמהות, וכמה כוחות אנחנו מקבלות כדי להגשים אותם.
הפחדים? הפחדים שם. הפחדים יהיו שם תמיד כנראה… אין ספק שהיקשרות כל כך עמוקה מגיעה עם חבילה מלאה בחרדות ודאגות לגבי האוצר הקטן שלנו.
ואני עדיין לא רוצה לפגוע, או לטעות, ורוצה להיות אמא הכי טובה שאפשר. הפחדים האלו נותנים לי תמריץ להיות אמיצה יותר משאי פעם הייתי…
וחינוך… כן, אני עדיין מתייחסת לזה בשיא הרצינות, וזה מעסיק אותי בכל רגע נתון, וזה נפלא כי זה דבר כל כך חשוב לדעתי ואני זוכה לעשות אותו כל הזמן..

אז כן, אני אמא..
אמא מאושרת, אמא חיה, חולמת, פוחדת, שואפת, מתפתחת, מפתחת, וכן…. גם מסתובבת עם סלי בגדים ומקנחת את האף לפעמים…

שרי גת

כתיבת תגובה