אני אמא

אני אמא

 

לא תמיד רציתי להיות אמא.
להפך – רוב חיי רציתי לא להיות אמא.

רציתי להיות חופשיה לעשות מה שאני רוצה, רציתי לכבוש את העולם, רציתי לטפס על הרים, רציתי לטייל ולהכיר מקומות חדשים.
רציתי לגור כל פעם במקום אחר, רציתי לשנות מקצוע כל פעם שמשעמם לי, רציתי ללמוד מלא דברים חדשים כל הזמן. רציתי להיות פיטר פן..

הסתכלתי על אמהות מסביבי והתכווצתי.. ראיתי נשים מקצועיות, מלאות תשוקת חיים ועשייה- הופכות להיות נשים עם תיקים וסלי בגדים שרצות אחרי ילדים ומקנחות להם את האף…
חיות חיים כבדים כאלו – שכל דבר חייב להיות מחושב ומתוכנן מראש והתבאסתי בשבילן..
הן נראו לי כאילו הן כבר עם רגל אחת בקבר… ויתרו על החלומות שלהן.. בעוד שהרגשתי שאני חיה את החלום – חופשיה ומשוחררת…

אמהות התקשרה לי עם התבגרות, כבדות, זקנה.. לא מתאימה לפרפר חופשי כמוני.
תמיד היה נראה לי שאמהות לא עושות דברים מגניבים.. הן עסוקות כל היום באמהות… ואני… אני רק רוצה לעשות דברים מגניבים..
והאמת, גם פחדתי.. פחדתי, כי אני מתייחסת ברצינות לגידול ילדים. אני מגיעה מתחום החינוך והטיפול ויודעת כמה פעמים הורים טועים, כמה פעמים ילדים נפגעים בגלל ההורים שלהם..
ולא רציתי לפגוע, לא רציתי לטעות.., פחדתי לא להיות אמא טובה מספיק. פחדתי מכך שהעולם שלנו הוא לא טוב לגדל בו ילדים.. פחדתי מהפחד עצמו. פחדתי מההיקשרות.
אנשים מסביב הופתעו, הרי אני מגיעה מהתחום החינוכי, עבדתי עם ילדים שנים. הרעפתי עליהם אהבה, חינכתי אותם, טיפחתי אותם, ליוויתי אותם אבל העדפתי שזה ישאר רחוק ממני.
שבסוף היום, אוכל להגיע הביתה – ולהיות חופשיה.

החיים התגלגלו והתפתלו ובוקר אחד, ברגע של שקט – שמעתי קול בלב שלי. קול אמיתי שאמר לי – הגיע הזמן.
ובאותו הרגע ידעתי – שהגיע הזמן.
אבל ידעתי ממש. ידעתי את זה בלב, בגוף, ובראש.
ידעתי את זה כל כך – שלא יכולתי לחכות לזה לקרות. ידעתי את זה כל כך שידעתי שכל מה שהיה פעם – כבר לא רלוונטי..
10 חודשים אח"כ הבן שלנו נולד.
וזה הדבר הכי מגניב שקרה לי בחיים.
באמת.

למרות כל ההתנגדויות שקדמו להחלטה להביא ילד לעולם – הייתי מוכנה ופתוחה לשינוי, ובן רגע הכל השתנה בלי מבט אחד אחורה..
אין אפילו טיפת געגוע למה שהיה ולמי שהייתי..
וברגע שהחזקתי את הילד שלי, ובכל רגע מאז אני יודעת שאמהות זה הדבר הכי מגניב שקיים.
אם חשבתי שאמהות  זה כבר רגל אחת בקבר, לא יכולתי לטעות יותר. כי אני מרגישה שרק אחרי שנולד לי הילד התחלתי לחיות באמת.
לגבי ויתור על חלומות? אני אפילו לא ידעתי כמה חלומות הגשימה לי האמהות ויותר מזה, כמה חלומות נוצרים עם האמהות, וכמה כוחות אנחנו מקבלות כדי להגשים אותם.
הפחדים? הפחדים שם. הפחדים יהיו שם תמיד כנראה… אין ספק שהיקשרות כל כך עמוקה מגיעה עם חבילה מלאה בחרדות ודאגות לגבי האוצר הקטן שלנו.
ואני עדיין לא רוצה לפגוע, או לטעות, ורוצה להיות אמא הכי טובה שאפשר. הפחדים האלו נותנים לי תמריץ להיות אמיצה יותר משאי פעם הייתי…
וחינוך… כן, אני עדיין מתייחסת לזה בשיא הרצינות, וזה מעסיק אותי בכל רגע נתון, וזה נפלא כי זה דבר כל כך חשוב לדעתי ואני זוכה לעשות אותו כל הזמן..

אז כן, אני אמא..
אמא מאושרת, אמא חיה, חולמת, פוחדת, שואפת, מתפתחת, מפתחת, וכן…. גם מסתובבת עם סלי בגדים ומקנחת את האף לפעמים…

שרי גת

אמא עצמאית

אמא עצמאית

 

במקום לכתוב מאמר מתייפיף עם משפטים מפוצצים כמו..
"הצטרפו לגל ההצלחה"
"רווחים ללא סיכונים"
כסף קל ללא מאמץ"

החלטתי לספר את הסיפור האישי שלי, stay tuned…
בגיל 29 נולדה בתי הבכורה, נויה. אז הבנתי שאני אדם בוגר, אחראי וצריכה להיות בעלת מידות טובות מעכשיו והאלה יותר מאי פעם לשמש דוגמא נהדרת לקטנטנה שלי.
יחד עם המחשבה הזו, מיד הבנתי שלא אתן לאף אחד לגדל אותה במקומי.
אסביר..
אם נקפוץ 7 חודשים קדימה אז כן, נויה נכנסה למשפחתון.
הכוונה היא שהתעקשתי בתוקף (!) שכל יום בשעה 15:45 אני זאת שאוספת אותה מהמשפחתון ומאותו הרגע ועד שהיא נרדמת אני איתה ורק איתה!
לעולם לא אסכים שאחת הסבתות יאספו אותה (מדהימות ואהובות ככל שיהיו) יאספו אותה ויהיו איתה עד שאחזור מהעבודה מאוחר מאוד ומותשת מאוד.
לא יהיו שום הסחות דעת בזמן האיכות שלי עם בתי, היא במקום הראשון.
תמיד שמתי לנגד עיניי את המשפט- אני מביאה ילדים כדי לגדל אותם!

עם קו המחשבה הזה, באה גם ההחלטה להתפטר "מעבודה של בני אדם נורמלים" (8:00-17:00) ולקבוע לעצמי סדר יום שיתאים למשפחה הצעירה שלנו.
אני כבר לא מדברת על העובדה שלא יהיה בוס חופר על הראש, ועל העיניין שאף אחד לא יקבע לי את השכר החודשי. רק אני!
אדון לעצמי!

פליז אל תגלגלו עיניים ותגידו "חלום שלי" או "אין לי את הגב הכלכלי" כי זה רק תירוצים.
תחלמו בגדול! תציבו לעצמכם יעדים וחשוב מכך, תשיגו אותם!
לא חייב גב כלכלי כדי להצליח בחיים! אם אתם יכולים שאלו את אופרה וינפרי, ראלף לורן ויצחק תשובה

עזבתי מקום עבודה מעולה אחרי 8 שנים! עם תנאים מעל ומעבר, פנסיה, כל קרן אפשרית, מתנות מפנקות בחגים, חופשות פעמיים בשנה, הטבות ובונוסים
ממש חממה שכל אדם "נורמלי" היה נאחז בו עד לפנסיה אם רק היה יכול
ואני? אפילו לא טרחתי לחזור מחופשת לידה, בשיחת טלפון הודעתי שאני לא מתכוונת לחזור, שיכינו ניירת ואגיע לחתום ולעשות טופס טיולים יוצא
חושבים שהשתגעתי? ממש לא. רק נהייתי אמא 🙂

הפיצויים שקיבלתי נתנו לי קצת אוויר לנשימה בחודשים הראשונים של מחשבה וקבלת ההחלטות
אבל בטח כבר הבנתם שאני לא נעה ונדה עם הרוח, חפרתי במח ובאינטרנט ומצאתי כמה וכמה תחומי עיניין
חשבתי, נהנתי, עיבדתי נתונים, שתיתי קפה והתלבטתי עד ש..
תתפלאו, אבל לא מצאתי את "האחד" אני עושה המון דברים במקביל.
למה? כי כיף לי.

אוהבת לעשות הכל יחד להרוויח כסף יפה מאוד ולהישאר עם מלא זמן פנוי
וחשוב מכל, בשעה 15:30 אני מסיימת את יום העבודה שלי, שותה קפה אחרון שמתחיל את החלק הכי כיף של היום להיות עם הילדה שלי ללא הסחות דעת  =)

שלא תבינו לא נכון. הכסף לא דפק לי בדלת שניה אחרי ההתפטרות.
אז שלא יספרו לכם סיפורים של לעבוד מהים- ניסיתי זה לא נח, החול הורס את הלפטופ ורוב הזמן הייתי בכלל במים
או עבודה של שעה ביום- ממש לא! בהתחלה ישבתי ימים שלמים מול המחשב בניסיונות ללא הצלחה
שלא נדבר על הבושה שבסוף היום כששואלים מה עשית היום אין לי בעצם תשובה מוחשית כי מי שלא מהתחום יענה כלום!
זו עבודה לכל דבר, ההתחלה לא פשוטה, אבל ההתמדה מתשלמת באמת! זו לא קלישאה

רוצים לשמוע עוד על "הרומן" שלי עם הלפטופ?
איך רווח של 4.26$ גרמו לי לאושר והתרגשות על סף דמעות!
הירשמו לניוזלטר