חדר ילדים DIY

חדר ילדים DIY

כשבר נולדה, דודה של ניב (בעלי) התקשרה להציע לנו את שידת ההחתלה ואת המיטה, שהיו בני 6 שנים בערך ובצבע ירוק בהיר.  היא אמרה ״אם אתם רוצים אתם יכולים לבוא לקחת, אני בטוחה שתוציאו מהם את המיטב״
ששמעתי את זה, לא היססתי לרגע! ניב נסע מיד לאסוף ואני נסעתי לקנות צבעים, מברשות וכו. (צבע מקשר, צבעי אקריליק,
לקה על בסיס מים מיועדת לחדרי ילדים)הגענו הביתה נרגשים, התחלנו לנקות לקרצף ולצבוע.

תאכלס, מאיפה מתחילים? DIY
חשוב לי שהחדר יהיה צבעוני ועם זאת מראה נקי ומואר,
התחלתי מהקיר המנוקד שהיה לי בראש המון זמן, האמת שיכלתי להזמין מהאינטרנט ויכל להיות הרבה יותר פשוט
ממה שאספר לכם בהמשך..
אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת להתמהמה ואוהבת ליישם מיד.
קניתי מדבקות רגילות למרות שמי שרוצה, יש מדבקות ויניל מיועדות לקיר, צבעתי בספריי זהב, הדבקתי על הקיר והתזתי  
עם ספרי לקה מיוחד על מנת שהמדבקה תשמר.

האהיל הצבעוני הוא בחירה מיוחדת, חיפשתי חוט צמר עם צבעים דומים לצבעי השידה.
חשובה לי הצבעוניות בחדר, שלא יהיה בהגזמה אבל שכן אוכל לשלב מספר גוונים  ושלא יהיה בנאלי, שיהיה בעל אופי 🙂
ניפחתי כדור ים, טבלתי את החוט צמר בדבק מהול במים, ליפפתי מסביב לכדור הים, חיכיתי יומיים ויצא אהיל בידיוק
כמו שרציתי.

קניתי ספרי זהב לפני וצבעתי את המדבקות ואת קרניז הוילון, הידיות של הארון (שנקנה באיקאה והגיע עם ידיות
אפורות פשוטות), והפילים של הכוורת מאחורי המיטה.
זהב, הנגיעה שאני הכי אוהבת בחלל החדר, נותן תחושה עשירה במינון ועדינות. אין ספק שזה מוסיף.
את הסרטים הצבעוניים על הקיר בחרתי בצבעים פסטלים, ורוד פוקסיה כדי לשבור וכמובן גם זהב וכסוף מנצנץ.
קיפלתי חוט אחד על השני וגזרתי בכל סרט שיצרתי ליפפתי בקצה סרט נוסף והדבקתי אותו עם דבק חם לבסוף השתמשתי בחוט צמר, חיברתי את כולם ועם שני מסמרים קשרתי אליהם.

מאיפה האביזרים?
בחרתי בוילון לבן (מאיקאה) הדבקתי בקצוות פונפונים בגוון כתמתם שישתלב טוב עם צבעי החדר.
את הפאזל של 1000 חלקים לקח מחיינו לא מעט רכשנו אותו קיץ שעבר ב״דיסנילנד״ שבלוס אנג׳לס.
את המסגרת רכשנו באיקאה ומיסגרנו לבד, אין ספק שזה היה מאתגר אבל התוצאה שווה הכל!
את חישוקי העץ רכשתי בנחלת בינימין והיו לי שאריות בד שהתאימו מאוד לצבעי החדר.
המסגרות שעל המדף נרכשו באיקאה וצבעתי אותן בצבעי פסטל, את הגלויות עצמן רכשתי מציירת מדהימה בשם ״מישקה״
השטיח מגולף אנד קו.

לסיכום עם חיוך על הפנים 🙂
אסכם בכך שנהנתי מכל רגע ורגע מהעשייה של החדר ומיצירה של כל מחשבה שהפכה למשהו מוחשי שאני עשיתי במו ידי.. הסיפוק האינסופי 🙂 
התכנון של החדר חשוב מאוד, מיקומו של כל רהיט.
את שידת ההחתלה נמקם מול הדלת,  לא מומלץ למקם מתחת לחלון גם אם יש סורגים לחלון, מאחר וזה מאד מסוכן
שהתינוק גדל והוא יכול גם להשליך החוצה דברים מבעד לחלון.
רצוי למקם את שידת ההחתלה בפינה עם שני קירות ולא באמצע על מנת לקבל עוד תמיכה והגנה.
מיטת התינוק לא תמוקם מול הדלת, מכמה סיבות אך העיקריות הן גם מבחינת פנג שווי וגם כי זה נותן תחושה לא נעימה, תחושה לא מוגנת ומחבקת, לכן רצוי גם שראש המיטה יהיה ממוכם לכיוון קיר הדלת אך לא ממול הדלת.
כמו כן, לא למקם את המיטה מתחת לחלון, עדיף שהיא תהיה בקו אלכסוני מהדלת, כלומר בפינה הנגדית ולא צמודה עד הסוף לקיר חיצוני בגלל מזג האוויר ובטיחות.
עדיף באמצע הקיר או קצת אחרי, ניתן להפריד עם אביזר כלשהו- כורסת הנקה, כוורת, ציור, מדף גבוה.
מומלץ לא להגזים עם צבעוניות החדר.  אפשר ליצור חדר עם גווני פסטל אחידים, או נגיעות צבעים מעודנים אפשר גם חדר בהיר ונקי אבל כן להכניס מעט חיות בגוונים בנגיעות אפילו קטנות.
תאורה טבעית ככל שניתן, לכן כדאי לבחור את החדר המואר והנעים בבית עם זאת גם קרוב לחדר הורים. חשוב שתהיה תאורה חמה ונעימה ולא פלורסנט.
התאורה הפלורסנטית נותנת תחושה מנוכרת ולא נעימה, מתאימה יותר למטבח או חללי עבודה.

מומלץ מאוד להכניס מוזיקה לחדר אפילו נעימות מרגיעות, זה מוסיף המון לאווירה.
שיהיה המון בהצלחה 🙂

את (כמעט) לפני כולם

את (כמעט) לפני כולם

 

הפוסט הבא מוקדש לאימהות (אבות,מצטערת. בטוח כבר התרגלתם לזה)

המון מזל טוב יקירה, את אמא! מבלי להכיר אותך אני בטוחה שאת סופר מאם.
כזאת שלא הולכת לישון לפני שבודקת שכולם מכוסים, לא אוכלת לפני שמוודאת שכולם שבעים,
ממעיטה בהנאות שלה כי קודם כל כולם ורק אח"כ את.
מכינה מה שאפשר למחר ורק אז נופלת למיטה מותשת ונרדמת תוך דקה.

אז.. אספר לך סוד קטן.
זה בסדר ליהנות. זה בסדר לנוח. זה בסדר להתפנק. וזה בסדר גם לא לעשות כלום מפעם לפעם.
אין צורך ברגשי אשמה.
אני עושה מעל ומעבר בשביל המשפחה שלי.
הילדה שלי אכן מקום ראשון בחיי אבל אני לא שוכחת את עצמי בשום אופן.
תמיד משאירה זמן לעצמי. ומאמינה שההנאות הקטנות ביום יום הן שהופכות אותי לאמא מחייכת מאושרת וטובה יותר.
אני מרשה לעצמי לראות סדרה רדודה במקום לטפל במטלות הבית, סתם לרבוץ על הספה עם כוס קפה ביד, או לצאת בערב עם חברות.
אבל הכי חשוב מוכיחה כל פעם מחדש (קודם כל לעצמי) שהיותי אמא זה לא אומר ש"החיים נעצרו" להיפך,
הם ממשיכים עם שמחה ענקית ולב מתפוצץ מאהבה.
כזאת אני, (וכזאת גם את) סופר מאם =)
כל שעלייך לעשות, כמה דברים:
1. לנשום הרבה ולהתאפק כשאת ממש על הקצה (זה קורה לכולנו וזה יקרה עוד הרבה עד הגיוס שלהם)
2. להבין את הצורך של הילד ולתת מענה. גם אם התשובה היא לא להסביר לו למה לא ומה יכול לקבל במקום
3. ליהנות באמת מהזמן עם הילדים ולא רק לסמן וי כשהם מקולחים ובמיטות. תופתעי לגלות כמה שהם יעופו על זה
4. דייט שבועי עם אישך.גם ארוחה משותפת בבית ושיחה אמיתית נחשבת
5. להרשות לעצמך את כל אותם דברים שהמלצתי קודם
מישהו לימד אותי שמה שחשוב בהורות זה ללמוד לחיות למען הילדים
התחילי ליישם כבר עכשיו,
עמית שפירו.
שלום כיתה א' כפול שתיים

שלום כיתה א' כפול שתיים

 

איך נכין את התאומים ליום הראשון בכיתה א'  

אז למדנו איך להשכיב אותם לישון ביחד, איך משחקים איתם יחד, איך מקלחים יחד, ואפילו איך גומלים יחד. התמודדנו עם הגן,  אבל מה קורה עכשיו עם הכניסה לכיתה א'?
לא משנה אם התאומים שלכם זהים או לא, בנים/ בנות או משולבים, קשורים מאד או עצמאיים בדרכם, היום הראשון של כיתה א' הינו מרגש לכל תאום, ואף יכול להכיל רמה מסוימת של חרדה.

תאומים נולדים למציאות שבה תמיד יש עם מי לשחק. אין להם את הצורך בפיתוח מיומנות חברתית המעודדת אותם להתחבר לילדים אחרים או לחפש חברה.
בין אם יחלקו את אותה כיתה ובין אם לאו, יש תאומים שיצטרכו זמן ואף מעט הכוונה כדי ללמוד כיצד למצוא חברויות חדשות.
אם התאומים ביישנים, רצוי לדבר עם המורה שלהם לפני היום הראשון של תחילת הלימודים.
כשמכינים את המורה מראש והיא מודעת, הרבה יותר קל לה לזהות מדוע הילד מסרב לשחק עם ילדים אחרים, או נראה עצוב / דעתו מוסחת.

הורים רבים דווקא חושבים שלתאומים יש יתרון חברתי עצום. לדעתם, יש לתאומים מעין ביטחון עצמי שמאפשר להם להיכנס ישר לתוך הסיטואציה והמרחב החברתי, ואפילו אם יפרידו אותם לכיתות אחרות, הם יהיו בטוחים בעצמם משום שיש להם את הידיעה שאחיהם עובר בדיוק את אותה הסיטואציה.

כאשר התאומים באותה כיתה
אם התאומים שלכם חולקים את אותה הכיתה, מאד חשוב שגם המורה וגם שאר הילדים בכיתה  ידעו להבחין ביניהם. תלבושות בצבעים שונים בהחלט יעזרו לכך. הרעיון הוא פשוט לאפשר לתאומים לבלוט כל אחד בדרכו ולאפשר להם לחזק את האינדיבידואליות כדי להימנע מכך ששאר הילדים או צוות המורים יבלבל ביניהם.
אם התאומים הזהים שלכם פתוחים לרעיון, אפילו ספרו אותם באופן שונה. לבנים ניתן להיעזר בסוגי נעליים שונים ולבנות – תסרוקות שונות או אביזרים שונים.

מומלץ לבקש מהמורה שתושיב את התאומים בשולחנות שונים ולצוות אותם לקבוצות שונות של ילדים כדי שיגדילו את מעגל החברים שלהם.
בבית, כדי לעזור להם לעבוד ולבנות את  הביטחון העצמי שלהם ניתן לתת להם מטלות בית שונות, כמו קיפול כביסה לאחד בזמן שהשני עוזר לערוך את השולחן, לדוגמה.

כאשר התאומים בכיתות שונות
כאשר מפרידים בין התאומים, לפעמים ההפרדה יכולה להקשות על תאומים שהקשר ביניהם מאד חזק וקשור.
ניתן לעזור לעצמאות של התאומים על ידי הפרדה ביניהם בקביעת זמני משחק עם ילדים אחרים מחוץ שעות הלימודים, כך שאפילו אחד מהם יהיה בבית ופשוט ילמד את ה"לבד" שלו.
או שיעשו "תורות" בשינה מחוץ לבית, אצל סבא וסבתא לדוגמה, כך שבעצם יתרגלו להיות ללא התאום.

התמודדות עם שתי כיתות
בשבועות הראשונים, הורים לתאומים המפוצלים בכיתות יקבלו המון אינפורמציה הקשורה לשנת הלימודים. ממש כמו כשהם נולדו, רצוי להשתמש בטבלאות,
צבעוניות – אם זה מקל עליכם, המאפשרות להכל להיות ברור ומפורט ברמה שתקל עליכם. סמנו (בעיקר עבורכם) את הקלמר, התיק, המחברות, וכל דבר שיש לכל אחד מהתאומים כדי להקל על ההתנהלות היומיומית.
לגבי שיעורי הבית, רצוי שיעשו אותם באופן עצמאי, כל אחד במקום שלו. כך תוכלו לראות כיצד כל ילד מבין ומשלים את שיעורי הבית בעצמו.
זה מאפשר להורה ממש לראות אם הילד מתקשה עם סוג מסוים של משימות ובהתאמה לעזור לו להתמודד עם זה.
ישנם תאומים שנמצאים באותה כיתה, ומאחר ושיעורי הבית שלהם זהים, באופן אוטומטי ירצו לעשות את שיעורי הבית יחד, אולם יהיה הרבה יותר קל ליפול למקום בו יציקו אחד לשני ולא באמת תהיה אפשרות של חשיבה מעמיקה.

שיהיה בהצלחה! 🙂

סיגל ניאזוב-סקליאר, מנחת הורים ויועצת שינה, מתמחה בתאומים
לפרטים: sigali.niazov@gmail.com או בטלפון 054-2902080

בעיות שינה לפעוטות בעקבות גירושים

בעיות שינה לפעוטות בעקבות גירושים

זה לא סוד שכיום שיעור הגירושים הינו מאד גבוה, במקביל עולה גם שיעור הפרידות שמביא למצב בו המשפחה הגרעינית מתפצלת.
גירושים או פרידה מפרים את הסדר שהילד רגיל אליו, בעיקר משום העובדה שפתאום יש לילד שני בתים בהם הוא מבלה את זמנו, בין אם באופן שווה ובין אם לאו.
כל עוד חלוקת החזקה / הסדרי הראייה בסופי שבוע ובחגים מתנהלת באופן שווה ובהסכמה, הילד נוטה להרגיש ביטחון במעברים.
אם החלוקה מתבצעת בלחץ ובתנאים מתוחים, הדבר עשוי להשפיע על הילד ברמת רגרסיה, עד כדי התנהגות ילדותית ואפילו תינוקית, לפחות לזמן מה.
יכול להיות שהילד פתאום יחזור למצוץ אצבע (או אפילו פתאום יתחיל); בעיות הרטבה בלילה; כמו כן פחדים עשויים לגרום לו לקושי בהרדמות.
ילד גדול יותר עשוי לחוות רגרסיה ברמה בה או שממש יראה התנגדות לכל דבר, או שממש יהיה להוט לרצות. הפרעות בשינה, נדודי שינה או שינה ארוכה מדי במהלך היום הינם נפוצים מאד אצל ילדים שחווים מתח נפשי.

אז איך בעצם נעזור לילד לשמור על שגרה קבועה כשיש לו שני בתים

שינויים הם דבר קשה לרוב האנשים; אצל ילדים – ככל שצריך לעשות יותר שינויים, כך יותר קשה להם. יש ילדים שיקל עליהם להיות מספר ימים בבית אחד ואז לעבור לבית השני. יש ילדים שיתנגדו לכך וירצו להיות רק בבית אחד, אליו הם רגילים יותר. בעיות שינה הקשורות לסירוב לשינה וקימה מסיוטים, הינם שכיחים אצל ילדים שמרגישים שהם "קרועים" בין שני הורים, שני בתים ושתי שגרות שונות.
שני סגנונות שונים בהתנהלות יכולים לגרום למתח אצל הילד, ללא קשר לעניין הוויכוח בכל הנוגע להסדרי המשמורת. הבעיות יעלו בעיקר משום השוני המהותי בהתנהלות בין כל בית וכן חוסר שיתוף פעולה בין ההורים.

מה ההורים יכולים לעשות כדי לסייע לילד ולהקל על המצב

אם לילד יש חפץ מעבר אהוב (שמיכי, בובה אהובה וכדומה), לוודא שהוא תמיד בהישג יד. כדאי לדאוג שבשני הבתים יהיו כפילויות של דברים שאהובים על הילד, כמו ספרים, מוזיקה אהובה או צעצועים אהובים,
כדי להימנע ממצב שבו הדבר האהוב נשכח בבית השני.
שגרת שינה – לוודא שהילדים נכנסים לישון בתנאים אופטימליים, כגון שעת שינה מותאמת, זמן הורי, אווירה מרגיעה.
כאשר יש שיתוף פעולה בין ההורים, המעבר הוא הרבה יותר קל עבור הילד.
ברגע שהמצב הזה מתייצב, בעיות השינה וסימפטומים אחרים יחלו להעלם בהדרגה בשבועות הראשונים.
אם הם ממשיכים, רצוי לערב עזרה מקצועית.

סיגל ניאזוב-סקליאר, מנחת הורים ויועצת שינה, מתמחה בתאומים
לפרטים: sigali.niazov@gmail.com או בטלפון 054-2902080

פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

אימהות ואבות נא להתפקד!

אם במקרה מישהו לא שם לב (אני בטוחה שאני משעשעת רק את עצמי עכשיו, כן?)
הגענו ליום האחרון של שנה"ל תשע"ו בבית הספר והגנים.
כן, כן, ה- 30 ליוני כבר כאן. טא-דאם!

אין ספק שמחכים לנו, ההורים, חודשיים תמימים של כיבוי שריפות, ג'ינגולים ופירוטכניקה במיטבה.
יכולות הגיוס שלנו למצוא ולהמציא פתרונות ואילתורים מגיעים לשיאים חדשים ובאופן כללי מדובר בחודשיים לא פשוטים בעלעיל. כן, וכאילו שכל זה לא מספיק, פרט לבריאות הנפשית שלנו מתווסף עניין נוסף – החור בכיס. אולי אם נתעלם זה יעלם? אז לא…

אבל רגע, שנייה.
לפני שאני גולשת מהסיבה העיקרית לכתיבת שורות אלו ורגע לפני שהורי ישראל באשר הם צוללים עמוק לתוך חופש הגדול (ומייחלים לשיגרה שתחזור במלוא הדרה) חשוב שנזכור שהילדים שלנו חוזרים היום נרגשים / מאושרים / מאוכזבים / אדישים עם תעודות מבית הספר בידיהם.
בדיוק בגלל סיבה זו רציתי שניקח רגע אוויר ונסדר את המחשבות בראשנו היפה.

תעודות סוף שנה.
פיסת נייר שאמורה להגדיר את הילד או הילדה הפרטיים שלנו,
את ההישגים, היכולות והכישורים שגילו יותר או פחות במהלך שנת הלימודים.
האם אותה תעודה באמת מביאה לידי ביטוי את יכולותיהם, כישרונותיהם, אופיים והצלחותיהם?
האם בין ה "מעולה" בחשבון או ה"כמעט טוב" בשפה אפשר ללמוד באמת משהו על היצירתיות,
כישורי ההסתגלות, היוזמה, הסבלנות, כושר המנהיגות, לקיחת האחריות וחוש ההומור שלהם?
שאלה טובה, לא?

השנה החלטתי שנחלק למוסקטרים הפרטיים שלנו תעודות אלטרנטיביות בלי קשר לתעודת בית הספר ובעיקר עם הרבה קשר למי שהם, להשתדלות שלהם, לאתגרים שעמדו בפניהם וכמובן להצלחות שלהם, גם אם הדרך עוד ארוכה (והאמינו לי, היא ארוכה).
כשהכנתי עבור כל אחד מהם את תעודת ההצטיינות שלו התייחסתי בעיקר לפרמטרים שהם לאו דווקא מדידים, פרמטרים שאולי לפעמים ובלי כוונה נוטים ליפול בין הכיסאות.
את ההשראה קיבלתי ברשת מזוג הורים שאינני זוכרת את שמם (מתנצלת) ופשוט התאמתי עבור כל אחד מהילדים –  דייקתי, הוספתי, שיניתי ואני מאוד מקווה שנהפוך את העניין למסורת חדשה.

מצרפת שתי דוגמאות לשני פורמטים שונים  וכולי תקווה שעוד הורים יאמצו את הרעיון.

האחת עבור איתמר (שיעלה לגן חובה) והשנייה מיועדת ליהל (יעלה לכיתה ג').

כמובן שגם לאביגיל (עולה ל ז') תוענק תעודה משלה.

בינתיים, נשאר רק להחתים גורם נוסף מצוות ההנהלה (להלן – אבא),

לניילן ולהעניק להם בשמחה רבה.

אז גם אם קראתם את הטור רק לקראת סוף החופש, אני בטוחה שהילדים שלכם ישמחו לקבל תעודות הצטיינות מאבא ואמא בכל זאת.

חופשה נעימה, חיזקו ואימצו, שאו ברכה ובהצלחה בכולנו.

פנינה

תעודה ליהלושתעודות סוף שנה

אודות

אודות

שמי עמית, בת 32 אמא לשני קטנטנים, נויה המדהימה (אני אולי קצת משוחדת) שהכניסה אותי לעולם ההורות ולביא שמלמד אותי על ההבדל בין בנים לבנות.
תהליך ההריון מדהים בעיני, נהנתי מאוד מכל בדיקה וכל פעימה ששמעתי בדופלר, אני ממש נהנת מזה.
למרות שבהריון השני למדתי שהריון זה אמנם לא מחלה, אבל לא תמיד פשוט וקל בייחוד שיש עוד קטנה שצריכה יחס.
במהלך ההריונות התרגשתי מאוד לקראת המפגש איתם (כל אחד בנפרד כמובן) וקבלת התואר הנכסף- אמא (גם בפעם השניה זה מרגש מאוד)
מגיע לא מעט קרדיט גם לחצי שלי, שהיה בעל תומך במהלך ההריון והיום הוא אבא מדהים

ככל שהחודשים התקדמו התחלתי במסע קניות מטורף ומרגש, הכנתי רשימה מדוקדקת מה לקחת לחדר הלידה,
רשימת שמות אופציונילים והמון התרגשות ורגשנות יתר. (ההורמונים באמת משתוללים, זה לא מיתוס)
אחסוך לכם את סיפורי הלידה (שהיו שונים באופן קיצוני אחד מהשני), ואגיע לבליינדייט המטורף, זו פשוט אהבה ממבט ראשון.
בשניה אנחנו נהיות לביאות (כן כן, גם אתם אריות), וחלקנו גם חרדתיות (מודה, הייתי כזאת בחודשים הראשונים עם הגדולה שלי) והכי חשוב מאוהבות.
לאט לאט מכירים את עולם ההורות, בעיני עולם מושלם. צריך לדעת לקחת הכל בפרופורציה ובאהבה.

בחופשת הלידה, יש לנו האימהות המון זמן עם הלפטופ/ הסמארטפון ואז מתחילות לחפש מידע כלשהו המתייחס לשלב ההתפתחות של הילד/ה.
מאיפה מתחילים בכלל? גזים, בכי, שיניים, הנקה, קפיצות גדילה, לילות ללא שינה, בכי לא ברור (בכוונה כתוב פעמיים), כניסה לגן, (ומה לא)
אבל הכי "כיף" זה תגובות החכמות (אמא/חמה/ דודה/ שכנה/ סתם גברת בספסל וכו)
תשתדלי לסנן את כל החוכמה של כולן למרות שכל אחת מהן גידלה 12 ילדים והם יצאו נהדרים. תקשיבי לעצמך, מסתבר שאת באמת יודעת מה טוב ונכון לילד/ה שלך.

אני אומרת שהורות צריכה להיות בכיף ובפשטות, כשגורמים לכל הקשיים להיות זניחים לעומת היתרונות שאנחנו מקבלים
זו מטרת האתר– לרכז עבורך (אבות גם מוזמנים כמובן) את כל אותם דברים מהותיים שנתקלתי בהם לאורך הזמן ועזרו לי ליהנות מהיותי אמא
וכמובן איך אפשר בלי קטגוריה שכולה שופינג =)

פנינה אלבז

פנינה אלבז

מצד אחד מן הראוי שקודם אציג את עצמי שהרי זה הגיוני בסך הכל.  מצד שני אני מתקשה לבחור את המילים הנכונות שלא רק יגרמו לכם לחייך מתוך הזדהות, למלמל לעצמכם "זאת בסדר זאת" אלא בעיקר יסקרנו מספיק בכדי שתחזרו לבקר אותי כאן שוב. אכן, מאתגר.
ברשותכם, אתחיל אם כך מהסוף – אז (היה) נעים להכיר ואיזה כיף שבאתם. מבטיחה להמשיך ולארח אתכם יפה כשתגיעו לבקר בפעם הבאה.
ועכשיו כשסגרנו את הפינה הזו, נתחיל? יופי. גם אני בעד.

שמי פנינה אלבז. חוץ מלהתקרב בצעדי ענק לגיל 37 ולעכל את העובדה המעניינת הזו, אני עושה עוד כמה דברים בחיי. למשל, אני אמא לשלושה ילדים שמלמדים אותי בכל יום מחדש מהי אהבה ללא תנאים, הכלה, סבלנות, עמידה במילה, בדיקת גבולות ומהו קור רוח בדיוק כשכל מה שאני רוצה הוא להשלים שעות שינה.

אביגיל שלי, ילדה מלאה בחמלה והבנה כלפי הזולת, עוד רגע משנה סטטוס מילדה ל(כמעט) מתבגרת ובעוד מספר חודשים תחגוג בת מצווה. יהל, הסנדוויץ', ילד נבון, סקרן, ומאתגר מאין כמוהו כבר בן 8.5 ואיתמר ה"תות הכבוש" הוא סוג של פיקאסו קטן עם יכולות ריכוז וצביעה מדהימות. כשנרגיש כולנו קצת יותר בנוח אחד עם השני מבטיחה להשוויץ ולנפנף בכל מיני תוצרים, תובנות ומשפטי מחץ של הילדים.
כמובן שכל זה לא היה קורה אלמלא האיש שלי, החבר הכי טוב שלי, לו אני נשואה כבר כמעט 16 שנה.
החצי שנה האחרונה הייתה טובה אלי. במקביל ל- day job שלי, אני סוף סוף מעיזה לפתוח למעני דלתות שהיו סגורות זמן רב מידי בגלל עכבות וחששות. עם כל העומס והתעדוף מחדש שנידרש ממני, אין לי ספק שבשורה התחתונה הילדים מרוויחים אמא שמגשימה את עצמה, אמא שאוהבת את המציאות שהיא יוצרת עבור משפחתה ומנחילה בהם את החשיבות של הגשמה העצמית (וסליחה על המניפסט למרות שרק הכרנו, כן?).
אשמח לשתף אתכם אודות קורותיי, עלילותיי ובעיקר ההוויה המשפחתית שלנו. מה בתפריט אתם שואלים? בואו נראה:

שלושה ילדים – שיהיו בריאים, אבא אחד דתי, אמא אחת שהיא לא ומשפחה גרעינית שמתמודדת, לומדת ובעיקר אוהבת.

תבואו שוב? מקווה שכן.

שלכם,

פנינה