את (כמעט) לפני כולם

את (כמעט) לפני כולם

 

הפוסט הבא מוקדש לאימהות (אבות,מצטערת. בטוח כבר התרגלתם לזה)

המון מזל טוב יקירה, את אמא! מבלי להכיר אותך אני בטוחה שאת סופר מאם.
כזאת שלא הולכת לישון לפני שבודקת שכולם מכוסים, לא אוכלת לפני שמוודאת שכולם שבעים,
ממעיטה בהנאות שלה כי קודם כל כולם ורק אח"כ את.
מכינה מה שאפשר למחר ורק אז נופלת למיטה מותשת ונרדמת תוך דקה.

אז.. אספר לך סוד קטן.
זה בסדר ליהנות. זה בסדר לנוח. זה בסדר להתפנק. וזה בסדר גם לא לעשות כלום מפעם לפעם.
אין צורך ברגשי אשמה.
אני עושה מעל ומעבר בשביל המשפחה שלי.
הילדה שלי אכן מקום ראשון בחיי אבל אני לא שוכחת את עצמי בשום אופן.
תמיד משאירה זמן לעצמי. ומאמינה שההנאות הקטנות ביום יום הן שהופכות אותי לאמא מחייכת מאושרת וטובה יותר.
אני מרשה לעצמי לראות סדרה רדודה במקום לטפל במטלות הבית, סתם לרבוץ על הספה עם כוס קפה ביד, או לצאת בערב עם חברות.
אבל הכי חשוב מוכיחה כל פעם מחדש (קודם כל לעצמי) שהיותי אמא זה לא אומר ש"החיים נעצרו" להיפך,
הם ממשיכים עם שמחה ענקית ולב מתפוצץ מאהבה.
כזאת אני, (וכזאת גם את) סופר מאם =)
כל שעלייך לעשות, כמה דברים:
1. לנשום הרבה ולהתאפק כשאת ממש על הקצה (זה קורה לכולנו וזה יקרה עוד הרבה עד הגיוס שלהם)
2. להבין את הצורך של הילד ולתת מענה. גם אם התשובה היא לא להסביר לו למה לא ומה יכול לקבל במקום
3. ליהנות באמת מהזמן עם הילדים ולא רק לסמן וי כשהם מקולחים ובמיטות. תופתעי לגלות כמה שהם יעופו על זה
4. דייט שבועי עם אישך.גם ארוחה משותפת בבית ושיחה אמיתית נחשבת
5. להרשות לעצמך את כל אותם דברים שהמלצתי קודם
מישהו לימד אותי שמה שחשוב בהורות זה ללמוד לחיות למען הילדים
התחילי ליישם כבר עכשיו,
עמית שפירו.
פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

אימהות ואבות נא להתפקד!

אם במקרה מישהו לא שם לב (אני בטוחה שאני משעשעת רק את עצמי עכשיו, כן?)
הגענו ליום האחרון של שנה"ל תשע"ו בבית הספר והגנים.
כן, כן, ה- 30 ליוני כבר כאן. טא-דאם!

אין ספק שמחכים לנו, ההורים, חודשיים תמימים של כיבוי שריפות, ג'ינגולים ופירוטכניקה במיטבה.
יכולות הגיוס שלנו למצוא ולהמציא פתרונות ואילתורים מגיעים לשיאים חדשים ובאופן כללי מדובר בחודשיים לא פשוטים בעלעיל. כן, וכאילו שכל זה לא מספיק, פרט לבריאות הנפשית שלנו מתווסף עניין נוסף – החור בכיס. אולי אם נתעלם זה יעלם? אז לא…

אבל רגע, שנייה.
לפני שאני גולשת מהסיבה העיקרית לכתיבת שורות אלו ורגע לפני שהורי ישראל באשר הם צוללים עמוק לתוך חופש הגדול (ומייחלים לשיגרה שתחזור במלוא הדרה) חשוב שנזכור שהילדים שלנו חוזרים היום נרגשים / מאושרים / מאוכזבים / אדישים עם תעודות מבית הספר בידיהם.
בדיוק בגלל סיבה זו רציתי שניקח רגע אוויר ונסדר את המחשבות בראשנו היפה.

תעודות סוף שנה.
פיסת נייר שאמורה להגדיר את הילד או הילדה הפרטיים שלנו,
את ההישגים, היכולות והכישורים שגילו יותר או פחות במהלך שנת הלימודים.
האם אותה תעודה באמת מביאה לידי ביטוי את יכולותיהם, כישרונותיהם, אופיים והצלחותיהם?
האם בין ה "מעולה" בחשבון או ה"כמעט טוב" בשפה אפשר ללמוד באמת משהו על היצירתיות,
כישורי ההסתגלות, היוזמה, הסבלנות, כושר המנהיגות, לקיחת האחריות וחוש ההומור שלהם?
שאלה טובה, לא?

השנה החלטתי שנחלק למוסקטרים הפרטיים שלנו תעודות אלטרנטיביות בלי קשר לתעודת בית הספר ובעיקר עם הרבה קשר למי שהם, להשתדלות שלהם, לאתגרים שעמדו בפניהם וכמובן להצלחות שלהם, גם אם הדרך עוד ארוכה (והאמינו לי, היא ארוכה).
כשהכנתי עבור כל אחד מהם את תעודת ההצטיינות שלו התייחסתי בעיקר לפרמטרים שהם לאו דווקא מדידים, פרמטרים שאולי לפעמים ובלי כוונה נוטים ליפול בין הכיסאות.
את ההשראה קיבלתי ברשת מזוג הורים שאינני זוכרת את שמם (מתנצלת) ופשוט התאמתי עבור כל אחד מהילדים –  דייקתי, הוספתי, שיניתי ואני מאוד מקווה שנהפוך את העניין למסורת חדשה.

מצרפת שתי דוגמאות לשני פורמטים שונים  וכולי תקווה שעוד הורים יאמצו את הרעיון.

האחת עבור איתמר (שיעלה לגן חובה) והשנייה מיועדת ליהל (יעלה לכיתה ג').

כמובן שגם לאביגיל (עולה ל ז') תוענק תעודה משלה.

בינתיים, נשאר רק להחתים גורם נוסף מצוות ההנהלה (להלן – אבא),

לניילן ולהעניק להם בשמחה רבה.

אז גם אם קראתם את הטור רק לקראת סוף החופש, אני בטוחה שהילדים שלכם ישמחו לקבל תעודות הצטיינות מאבא ואמא בכל זאת.

חופשה נעימה, חיזקו ואימצו, שאו ברכה ובהצלחה בכולנו.

פנינה

תעודה ליהלושתעודות סוף שנה