פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

פנינה אלבז- תעודות סוף שנה

אימהות ואבות נא להתפקד!

אם במקרה מישהו לא שם לב (אני בטוחה שאני משעשעת רק את עצמי עכשיו, כן?)
הגענו ליום האחרון של שנה"ל תשע"ו בבית הספר והגנים.
כן, כן, ה- 30 ליוני כבר כאן. טא-דאם!

אין ספק שמחכים לנו, ההורים, חודשיים תמימים של כיבוי שריפות, ג'ינגולים ופירוטכניקה במיטבה.
יכולות הגיוס שלנו למצוא ולהמציא פתרונות ואילתורים מגיעים לשיאים חדשים ובאופן כללי מדובר בחודשיים לא פשוטים בעלעיל. כן, וכאילו שכל זה לא מספיק, פרט לבריאות הנפשית שלנו מתווסף עניין נוסף – החור בכיס. אולי אם נתעלם זה יעלם? אז לא…

אבל רגע, שנייה.
לפני שאני גולשת מהסיבה העיקרית לכתיבת שורות אלו ורגע לפני שהורי ישראל באשר הם צוללים עמוק לתוך חופש הגדול (ומייחלים לשיגרה שתחזור במלוא הדרה) חשוב שנזכור שהילדים שלנו חוזרים היום נרגשים / מאושרים / מאוכזבים / אדישים עם תעודות מבית הספר בידיהם.
בדיוק בגלל סיבה זו רציתי שניקח רגע אוויר ונסדר את המחשבות בראשנו היפה.

תעודות סוף שנה.
פיסת נייר שאמורה להגדיר את הילד או הילדה הפרטיים שלנו,
את ההישגים, היכולות והכישורים שגילו יותר או פחות במהלך שנת הלימודים.
האם אותה תעודה באמת מביאה לידי ביטוי את יכולותיהם, כישרונותיהם, אופיים והצלחותיהם?
האם בין ה "מעולה" בחשבון או ה"כמעט טוב" בשפה אפשר ללמוד באמת משהו על היצירתיות,
כישורי ההסתגלות, היוזמה, הסבלנות, כושר המנהיגות, לקיחת האחריות וחוש ההומור שלהם?
שאלה טובה, לא?

השנה החלטתי שנחלק למוסקטרים הפרטיים שלנו תעודות אלטרנטיביות בלי קשר לתעודת בית הספר ובעיקר עם הרבה קשר למי שהם, להשתדלות שלהם, לאתגרים שעמדו בפניהם וכמובן להצלחות שלהם, גם אם הדרך עוד ארוכה (והאמינו לי, היא ארוכה).
כשהכנתי עבור כל אחד מהם את תעודת ההצטיינות שלו התייחסתי בעיקר לפרמטרים שהם לאו דווקא מדידים, פרמטרים שאולי לפעמים ובלי כוונה נוטים ליפול בין הכיסאות.
את ההשראה קיבלתי ברשת מזוג הורים שאינני זוכרת את שמם (מתנצלת) ופשוט התאמתי עבור כל אחד מהילדים –  דייקתי, הוספתי, שיניתי ואני מאוד מקווה שנהפוך את העניין למסורת חדשה.

מצרפת שתי דוגמאות לשני פורמטים שונים  וכולי תקווה שעוד הורים יאמצו את הרעיון.

האחת עבור איתמר (שיעלה לגן חובה) והשנייה מיועדת ליהל (יעלה לכיתה ג').

כמובן שגם לאביגיל (עולה ל ז') תוענק תעודה משלה.

בינתיים, נשאר רק להחתים גורם נוסף מצוות ההנהלה (להלן – אבא),

לניילן ולהעניק להם בשמחה רבה.

אז גם אם קראתם את הטור רק לקראת סוף החופש, אני בטוחה שהילדים שלכם ישמחו לקבל תעודות הצטיינות מאבא ואמא בכל זאת.

חופשה נעימה, חיזקו ואימצו, שאו ברכה ובהצלחה בכולנו.

פנינה

תעודה ליהלושתעודות סוף שנה

פנינה אלבז- הורים משתפ(כ)ים

פנינה אלבז- הורים משתפ(כ)ים

 

נעים להכיר,
מודה שאני קצת מתרגשת.
שמי פנינה אלבז, בת 37 ומתגוררת ברחובות.
חוץ מלהיות נשואה לרמי שהוא החבר הכי טוב שלי,

וחוץ מלהיות אמא לאביגיל (אוטוטו 12), יהל (תיכף בן 9)  ואיתמר (נושק ל- 5)

אני עוסקת בתחום האדמינסטרציה ובמקביל מקווה להגשים חלום ישן
ולמצוא את עצמי מתחזקת טייטל נוסף כמעצבת גרפית.
אני אוהבת לכתוב, לקרוא, לישון, לאכול ולהתאמן.
השגרה לא תמיד מאפשרת לי לעשות רק מה שאני אוהבת
אבל מי אני שאתלונן?
יאללה… בואו נתחיל.

פנינה אלבז

פנינה אלבז

מצד אחד מן הראוי שקודם אציג את עצמי שהרי זה הגיוני בסך הכל.  מצד שני אני מתקשה לבחור את המילים הנכונות שלא רק יגרמו לכם לחייך מתוך הזדהות, למלמל לעצמכם "זאת בסדר זאת" אלא בעיקר יסקרנו מספיק בכדי שתחזרו לבקר אותי כאן שוב. אכן, מאתגר.
ברשותכם, אתחיל אם כך מהסוף – אז (היה) נעים להכיר ואיזה כיף שבאתם. מבטיחה להמשיך ולארח אתכם יפה כשתגיעו לבקר בפעם הבאה.
ועכשיו כשסגרנו את הפינה הזו, נתחיל? יופי. גם אני בעד.

שמי פנינה אלבז. חוץ מלהתקרב בצעדי ענק לגיל 37 ולעכל את העובדה המעניינת הזו, אני עושה עוד כמה דברים בחיי. למשל, אני אמא לשלושה ילדים שמלמדים אותי בכל יום מחדש מהי אהבה ללא תנאים, הכלה, סבלנות, עמידה במילה, בדיקת גבולות ומהו קור רוח בדיוק כשכל מה שאני רוצה הוא להשלים שעות שינה.

אביגיל שלי, ילדה מלאה בחמלה והבנה כלפי הזולת, עוד רגע משנה סטטוס מילדה ל(כמעט) מתבגרת ובעוד מספר חודשים תחגוג בת מצווה. יהל, הסנדוויץ', ילד נבון, סקרן, ומאתגר מאין כמוהו כבר בן 8.5 ואיתמר ה"תות הכבוש" הוא סוג של פיקאסו קטן עם יכולות ריכוז וצביעה מדהימות. כשנרגיש כולנו קצת יותר בנוח אחד עם השני מבטיחה להשוויץ ולנפנף בכל מיני תוצרים, תובנות ומשפטי מחץ של הילדים.
כמובן שכל זה לא היה קורה אלמלא האיש שלי, החבר הכי טוב שלי, לו אני נשואה כבר כמעט 16 שנה.
החצי שנה האחרונה הייתה טובה אלי. במקביל ל- day job שלי, אני סוף סוף מעיזה לפתוח למעני דלתות שהיו סגורות זמן רב מידי בגלל עכבות וחששות. עם כל העומס והתעדוף מחדש שנידרש ממני, אין לי ספק שבשורה התחתונה הילדים מרוויחים אמא שמגשימה את עצמה, אמא שאוהבת את המציאות שהיא יוצרת עבור משפחתה ומנחילה בהם את החשיבות של הגשמה העצמית (וסליחה על המניפסט למרות שרק הכרנו, כן?).
אשמח לשתף אתכם אודות קורותיי, עלילותיי ובעיקר ההוויה המשפחתית שלנו. מה בתפריט אתם שואלים? בואו נראה:

שלושה ילדים – שיהיו בריאים, אבא אחד דתי, אמא אחת שהיא לא ומשפחה גרעינית שמתמודדת, לומדת ובעיקר אוהבת.

תבואו שוב? מקווה שכן.

שלכם,

פנינה