סיגל סקליאר- הנחיית הורים ויעוץ שינה

סיגל סקליאר- הנחיית הורים ויעוץ שינה

 

אני סיגל, אמא לשלושה, מתוכם זוג תאומים, בוגרת BA במדעי המדינה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה,  בעלת רקע בחינוך בלתי פורמאלי בגיל הרך ובני נוער, מנחת הורים ויועצת שינה בשיטת האינטיליגנציה הרגשית – ונהנת מכל שנייה!

את הרגע הזה שאת מגלה שאת בהריון – אי אפשר לתאר.
בבדיקת האולטרסאונד מודיעים לך חגיגית שמדובר בתאומים – את פרץ הרגשות הזה בכלל (!) לא ניתן לתאר.
החשש העיקרי שלי הגיע כשהתאומים היו בני חצי שנה וגיליתי על ההריון הנוסף.
עד שהתחלתי להתרגל להתנהלות עם שניים, איך משכיבים אותם לישון יחד, איך להאכיל אותם יחד, להצליח לתת תשומת לב מספקת לכל אחד.
לא הצלחתי לתאר ולהבין איך מצליחים לעשות זאת עם ילד נוסף בהפרש כ"כ קטן?
למדתי קודם כל עבור עצמי, לספק לי את התשובות לשאלותיי.

לשמחתי, מצאתי עולם מופלא שכמעט והתעלמתי ממנו בגלל מירוץ החיים הקדחתני.
למדתי להסתכל על העולם מנקודת המבט של הילד, זה שעומד מולי ומבקש ממני שאהיה מה שהוא מצפה ממני,
זו שמדליקה עבורו בבוקר את השמש – ובסוף היום מכבה את הכל ומשאירה עבורו את הירח דולק לשינה ערבה.

כהורים לא תמיד יהיו לנו את התשובות להכל, אולם יש המון דברים שכן נוכל לעשות עבור הילדים שלנו .
להקדיש להם זמן איכות, להקשיב, ללמד, לספק להם זכרונות נעימים מאיתנו, וככל שתטמיעו זאת בשגרה, כך תגלו שזה ממש ממש פשוט וכיף. 

הכוונת הורים- סיגל סקליאר

הכוונת הורים- סיגל סקליאר

ככל שהילדים גדלים, הם מרגישים ממש אנשים גדולים, עצמאים ואנחנו ההורים צריכים להיות קשובים לצרכיהם מתחשבים והכי חשוב לא לבטל אותם.
במאמר זה תקבלו טיפים ודרכי התמודדות עם התקפי הזעם של ילדכם.

מענה להתקפי זעם בגילאי
 3-4
המשפטים שיעזרו לכם להגביר את שיתוף הפעולה ולהקטין את ההתנגדות.
הטריק לתקשורת מוצלחת עם בני שלוש וארבע הינו להיות חכמים, מצחיקים, ברורים, נינוחים ולהשתמש בשיטה שמרגיעה אתכם במהירות האפשרית.
ילדים בגילאים הללו לרוב אגרסיביים ומתוסכלים יותר מאשר שהיו כשהיו פעוטות, כך שהכרה בכך והבנה של ההתנהגויות המאתגרות שלהם עם אסטרטגיה מוכנה מראש וסבלנות יעזרו מאד לכל המעורבים בנושא.

עצרו את התקף הזעם: 32 משפטים שיעזרו לכם מול פעוטות
דאגו להשתמש במשמעת חיובית ולהבין באיזה מצב נפשי הם נמצאים.
כשילד מרגיש חשוב ויודע מהם הגבולות שהוריו והמסגרות שלו מצפים ממנו, כשהוא מרגיש אמפתיה והקולות סביבו רגועים וידידותיים, הסיבות בגינן ילד עשוי להגיע להתקף זעם מעטות מאד.

כאשר הילד מנסה לנהל משא ומתן או להתחנן

  • “ביקשת וקיבלת תשובה" או "שאלת ועניתי כבר"
  • "אתה מצוברח משום שאני לא נותנת לך עוד עוגיה. מה כדאי לעשות כשאנחנו מרגישים מצוברחים?” זה שם את הפוקוס על ניהול רגשות ופתרון בעיות,
    אם אתם מרגישים שהילדים שלכם לא מקשיבים, בדקו כיצד אתם יכולים לשפר את העברת המסר שלכם.
    האם אתם חוזרים על כך שוב ושוב? מנדנדים? מפסיקים הנאה כלשהי של הילד מבלי שיהיה מוכן לזה? לא מספקים לו מענה הגיוני? מדברים יותר מדי?
    מצפים מהילד להבנה גבוהה מהיכולת שלו? כל אלו לרוב עוצרים אותם מלהקשיב לכם.
  • "מה אתה צריך לעשות כדי להרגיש שסיימת/מיצית?” כאשר הילד מסרב ללכת הביתה
  • "”איך אני יכולה לעזור לך כך שתרגיש שאתה מוכן ללכת?”כשהתקף הזעם מתגבר
  • "אני סקרנית להבין מה קרה פה עכשיו" (במקום לומר "מה עשית?!”)
  • "זה ממש בסדר לכעוס – גם אני הייתי כועסת. כשתוכלי, ספרי לי כדי שאוכל לעזור לך למצוא את הפתרון / את מה שאת צריכה"
  • "זה בסדר לכעוס, אולם זה לא בסדר להתנהג ברשעות"
  • "קודם כל תרגעי, ואחר כך דברי. את צריכה עזרה להרגע או שאת יכולה לעשות זאת בעצמך?”
  • "אני רואה שאת כועסת. זה לא בסדר לפגוע, לשבור או לזרוק" אם הילדה ממשיכה באותה הדרך, נסו זאת: “אם הבובה תשבר – לא תוכלי לשחק איתה יותר, וזה לא יהיה כדאי, נכון? אני כאן כדי לעזור לך להרגע – וכך הבובה שלך לא תשבר ותוכלי לשחק איתה שוב"
    השתמשו בחלופות נאותות והגיוניות, קשורות גיל שהילד הוכן לגביהן עוד כשהיה רגוע. ניתן להכין מראש "תכנית הרגעות" שהמבוגרים והילדים יוכלו להיות ערוכים אליה בשלבים, כך שכולם ידעו מראש למה לצפות. בתכנית מסוג שכזה ניתן להשתמש באלמנטים הבאים:
    * מילת מפתח כגון "עצור"
    * פעילות שתאפשר לצאת מ"בועת הזעם" כגון: 10 קפיצות במקום, מחיאות כפיים, ספירה אחורנית מ – 11 וכו.
    * תזכירו לעצמכם (ולהם) לנשום
    * שאלו את עצמכם (ואותם) שאלה: מה את צריכה?
    * ואז השתמשו במילים כדי לומר מה אתם צריכים. זה עשוי להביא אתכם לדיון שיוביל לפתרון הבעיה
    המשפחה יכולה להסכים שאם הצעדים הללו לא עוזרים והילד עדיין ממשיך לזרוק, לשבור או לפגוע באחר, אז יהיו לכך השלכות.
    הבטיחו לילדיכם שאתם תעזרו לו להרגע באמצעות תכנית השלבים הזו. האסטרטגיה הזו עובדת הכי טוב כאשר כל חברי המשפחה עובדים באותה הדרך ומשתמשים באסטרטגיה יחד.

אכילה בררנית

  • "את לא חייבת לאכול, אבל את צריכה לשבת ליד השולחן יחד עם שאר המשפחה" (זה מוריד את מפלס הלחץ, ו9 מתוך 10 פעמים הם אכן חוזרים לאכול…)
  • "מה אנחנו יכולים להוסיף לאוכל כדי שיהיה הכי טעים בעולם?” אפשרו להם לקחת חלק בבחירת מרכיבי הארוחה, כדי שתהיה להם מוטיבציה לטעום מהצלחת שמוגשת להם.שינה
  • "אמא ואבא מרגישים נהדר משום שיכלו לישון – בגלל שאת עשית עבודה נהדרת ונשארת במיטה כל הלילה. איזו ילדה גדולה את! כל הכבוד לך!” הם רוצים לגרום לנו להתגאות בהם ולהוקיר להם תודה. חשוב לחזק התנהגות חיובית כשהם עושים כך.
  • "בזמן השינה המוח והגוף שלנו גדלים! אני לא יכולה לחכות לישון הלילה!”
  • "מאוחר יותר, לאחר שאכסה אותך במיטה, גם אני אכנס למיטה הנעימה שלי ואלך לישון" לאפשר להם להבין שהם פועלים כמו הגדולים וששהייתם במיטה מאפשרת לכם זאת.תסכול
    ישנם ארבעה שלבים להתמודד עם תסכול
    1. להראות לילד שאתם רואים שהוא מתוסכל או מצוברח (זה עוזר לו להרגיש שרואים אותו, שהוא חשוב) “זרקת את הכדור האדום – אני רואה שאתה מצוברח" שימו בעדינות יד על ילדיכם ואמרו ברכות "אני יודעת, מתוק שלי, אני יודעת…”
    2. השתמשו בשיח של רגשות "אחיך לקח לך את הכדור ונראה שאתה כועס, נכון?”
    3. עצרו, אפשרו לילד זמן לעבד את שני השלבים הראשונים
    4. עזרו לילד להגיע למחשבה רציונאלית בכך שתשאלו שאלות שמתמקדות בפתרון הבעיות או למצוא מילים שיוכלו להסביר את מה שהוא / היא מרגישים: “אתה צריך 1. הפסקה 2. לנסות שוב 3. עזרה?”

    המונחים "כאשר / אז (או אחרי /, ראשית / אז)" יכול לשמש גם במצבים רבים:
  •  "כשהיידיים שלך יהיו נקיות, אבין שאתה מוכן לאכול"
  • "אחרי שנסדר, נוכל להרכיב פאזל חדש"
  • קודם כל נצחצח שינים ולאחר מכן נוכל להוציא את הלגו"
  • חשוב להבהיר ציפיות, מצבים או שינויים שעשויים להתרחש. “קודם נעשה _____ ואז נוכל לעשות_____”נטרול מאבקי כוחות
  • "אני יכולה לעזור לך בזה?” זה מאפשר להם סוג של כוח. אנחנו רק שם לעזור. זה ממש מעודד שיתוף פעולה אצל בני שלוש וארבע. כדאי גם להוסיף "אני ממש אוהבת לעשות / להרכיב / לאסוף איתך" או "אתה יכול להראות לי מה לעשות? איך לעשות זאת?”
  • אתה מתכוון להחזיר את הפאזל עכשיו או אחרי שנצחצח שיניים?”
  • השתמשו במילה אחת "שיניים", “נעליים" “צעצועים" – במקום להתחיל להרצות.
  • "יש דרך שבה אתה מעדיפה לעשות זאת?” אפשרו לילד להוביל את המצב ואת המוטיבציה הפנימית שלהם וכישורי פתרון הבעיות שלהם.
  • "הגיע הזמן לצאת! את מגיעה בעצמך או שאבוא לתפוס אותך?” (כמשחק)
  • "גם אני התקשתי לעשות___ כשהייתי בגילך – יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך?”
  • "מי יעזור לך לצחצח שיניים הערב? אמא או אבא?”
  • תאמרו שאתם מחפשים מומחה עבור צחצוח שיניים / שטיפת ידיים / קשירת שרוכים. התנהגו כאילו שכחתם איך עושים זאת. הם ימהרו לקחת פיקוד ויראו לכם כיצד לעשות זאת.דרישות והתבכיינות
  • "אני שומעת שאת מתוסכלת, אבל לא מבינה מה את צריכה. נסי שוב, אני מקשיבה"
  • "אצליח להבין אותך כשתשתמשי בקול הדיבור הרגיל שלך"
  • אם הילד דורש באופן גס, ניתן לומר לו "בקש זאת שוב בדרך נעימה יותר" מה שמאפשר לו להתאמן על הנימוסים מבלי שיצטרך להרגיש שדוחקים בו לעשות זאת. אם הוא מתבכיין או משתמש במילה אחת, ניתןן לומר לו "תוכל בבקשה לחזור על כך במשפט כך שאוכל להבין?”
  • "תודה אמא" “בבקשה אבא" אחרי שהם דרשו משהו, כתזכורת לשימוש נימוסי ונעים יותר בשפה. לא להיות שיפוטיים וביקורתיים: פשוט תאמרו כיצד הייתם רוצים לשמוע זאת, ובאופן טבעי ומיידי הם יחזרו על דבריכם וימשיכו הלאה. או שהם לא, ועדיין נמשיך הלאה.
  • "תוכל להוסיף 'כן, אמא'?” אם יש אפילו מעט מתח, זה עוזר לשבור אותו. עוזר גם לגרום להם להבין שהם לוקחים חלק חשוב בעשייה "מתוק, תוכל בבקשה לעזור לי עם עריכת השולחן?”  ואז "תודה רבה לך על כך שעזרת לי כל כך היום, אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך!”
    וזכרו שאתם הדוגמה שלהם להתנהגויות שלהם, לכן צפו שהם יתנהגו כפי שהם רואים אתכם מתנהגים בסביבתם.

סיגל סקליאר, הנחיית הורים ויעוץ שינה.
לפרטים: sigali.niazov@gmail.com או בטלפון 054-2902080